חברת החשמל

 

תוצרי לוואי

פתרונות השימוש באפר פחם : פיתוח וסיכום השפעות סביבתיות

 

אפר פחם הוא תוצר לוואי של שרפת הפחם באתרי תחנות הכוח "אורות רבין" ו"רוטנברג". חברת החשמל מציירת בממוצע 1.2 מיליון טון אפר פחם לשנה. בשנים הקרובות כמות האפר צפויה לקטון מעט עקב שימוש מוגבר בגז טבעי לייצור החשמל.

 
כ- 90% מאפר הפחם הינו מסוג אפר מרחף Fly Ash, המאופיין ע"י חלקיקים דקים שמוצאים מגזי הפליטה במשקעים האלקטרו-סטטיים וכ- 10% מאפר הפחם הנו מסוג אפר תחתית Bottom Ash, מורכב מחלקיקים גסים ששוקעים בתחתית הדוד. לאחר ייצורו, אפר מרחף מאוחסן בצורה יבשה בממגורות ומשונע בעיקר במכליות סגורות למפעלי תעשיית הבנייה. לגבי האפר שאין לו ביקוש מיידי, הוא מועבר לאחר הרטבה לאתרי האחסון של תחנות כוח. אפר תחתית מוצא רטוב מתחתית יחידות הייצור ונשלח לשימושים או מאוחסן בצורה רטובה.
 
מאז שנת 1998, כל כמות האפר המיוצרת ע"י חברת החשמל מסופקת לשימושים בתעשייה, בתשתיות ובחקלאות. השימושים העיקריים לאפר פחם הנם יצור מלט ובטון, שהם גם השימושים הנפוצים והמועדפים ביותר ברוב המדינות המפותחות בעולם. מאז שנת 2006 כמעט כל כמות אפר מרחף מסופקת לשימושים לייצור מלט, בטון ומוצרי בניה נוספים. עבור אפר התחתית, השימושים הנם ייצור מלט בכבשני חברת "נשר", ובניית סוללות לכבישים או תשתיות אחרות. בנוסף אפר התחתית מסופק לשימוש בחקלאות כחומר ריפוד ברפתות ובלולים, וכמצע גידול לצמחים בחממות. שימוש נוסף באפר תחתית הנו כחומר לעטיפת צנרת תת-קרקעית.  בשנתיים האחרונות החל שימוש חדש בכמויות מצומצמות של אפר מרחף, ייצוב בוצת שפכים במטרה לייצר דשן אורגני לחקלאות. בשנת 2012, 51.2% מאפר הפחם שימשו לייצור מלט, 43.2% לייצור בטון ומוצרי בניה אחרים, 4.5% לשימושים חקלאיים (לרבות ייצוב בוצת שפכים) ו-1.1% לפרויקטים של סלילת כבישים ובניית סוללות.
 
הוספת אפר מרחף למוצרי בנייה מנצלת את תכונות המליטה של האפר (אפר מרחף הנו חומר "פוצולאני"), ותורמת לשיפור בתכונות הבטון: חוזק מוגדל, משקל סגולי מוקטן, עבידות ועמידות לקורוזיה טובות יותר. מבחינה סביבתית, השימוש באפר כחומר גלם לייצור מלט ובטון מפחית את הפגיעה בסביבה ובשטחים פתוחים הנובעת מחציבת חומרי גלם המוחלפים ע"י האפר, אבן גיר, חרסית וחול (החול לבנייה נמצא במחסור הולך ומחמיר בארץ). יתרון סביבתי נוסף לשימושי האפר בתעשיית הבנייה הוא צמצום עקיף בפליטת CO2 הנובעת מייצור המלט ע"י מפעלי "נשר". לפי נתוני תעשיית המלט בארה"ב, ייצור טון אחת של קלינקר (תוצר כבשן המלט) כרוך בפליטת 1.0 טון CO2. לפי הערכתנו, סה"כ פליטת ה CO2 השנתית שנחסכת בארץ עקב השימוש באפר לייצור מלט ובטון מסתכמת בכ- 400,000 טון.
השימושים באפר הפחם נעשים על סמך אישורים שניתנו ע"י הדרג המקצועי הארצי (וועדה ברשות משרד הפנים שעוקבת אחר יישום התנאים הסביבתיים הכלולים בהיתרי הפעלת תחנות הכוח) ע"י המשרד להגנת הסביבה וע"י רשות המים לגבי השימושים בתשתיות. לפי מחקרים שבוצעו ע"י מוסדות מחקר שונים – המכון הגיאולוגי, הטכניון ומכון וולקני - לבחינת השפעות סביבתיות של אפר פחם, אין סיכון לזיהום של מקורות המים כתוצאה מהשימושים החיצוניים שפותחו לאפר פחם בארץ. חברת החשמל מבצעת מעקב אחר איכות הסביבתית של אפר פחם, בתדירות של פעם בחצי שנה. התוצאות עומדות בצורה רציפה בקריטריונים להגדרת האפר כבר שימוש. העדר הפגיעה במקורות המים אומת ע"י ביצוע של ניטורי מי תהום שבוצעו מתחת לאתרי אחסון אפר בשטחי תחנות הכוח ובסמוך  לסוללת כביש בנויה מאפר פחם בכביש הגישה לג'סר-א-זרקא.
 

פחם, כמו שאר החומרים ממקור גיאולוגי, מכיל ריכוזים נמוכים של יסודות רדיואקטיביים ממקור טבעי. כתוצאה משרפת החומר האורגני בפחם, הרדיונוקלידים מרוכזים מעט יותר באפר מאשר בקרקעות טבעיים ובחומרי בניה אחרים. לפי בדיקות ריכוזי רדיונוקלידים שבוצע בארץ, איכות האפר בארץ דומה לזו שמאפיינת אפר פחם במדינות אירופה. תוספת אפר פחם למוצר בנייה מסוים משפיעה על רמת הקרינה בשתי דרכים, שינוי בקרינת גמא ושינוי בפליטת הראדון של המוצר. עפ"י תוצאות המחקרים שבוצעו בארץ ובעולם בנושא, הוספת האפר אמנם מגדילה את קרינת הגמא, אבל מצד שני מקטינה את פליטת הראדון מהמוצר, לכן לא צפוי כי חשיפת  האוכלוסייה לקרינה תגדל באופן משמעותי עקב השימוש באפר בבטון. ברור כי שימושי האפר מתבצעים ללא סיכון בריאותי הקשור להגדלת הקרינה הרדיואקטיבית בתנאים שקיימים בארץ זאת משתי סיבות. ראשית, עפ"י הנחיות המשרד להגנת הסביבה מ 1999, תכולת האפר בבטון מוגבלת ל 10% על בסיס משקלי. שנית, מוצרי הבניה המכילים אפר פחם חייבים לעמוד בדרישות תקן של מכון התקנים - ת.י. 5098 – שפורסם בינואר 2010, המגביל את תכולת הרדיונוקלידים בכל מוצרי הבניה המשווקים במדינת ישראל.

 

Print Footer Image