חברת החשמל
חברת החשמל לישראל - לוגו
 

האיחוד עם חברת החשמל הירושלמית

פרשה נוספת שעמדה על הפרק בשנים 1954-1948 הייתה רכישת הזיכיון של חברת החשמל הירושלמית. מאז 1928 פעלה בירושלים חברת חשמל נפרדת הידועה בשם "חברת החשמל והשרות הציבורי לירושלים".
חברה זו פעלה מתוקף זיכיון נפרד שניתן בשעתו על ידי התורכים, לאיש עסקים בשם אוריפידס מברומאטיס, לשם מתן שירותים ציבוריים - חשמל, מים ותחבורה בשטח הכלול ברדיוס של 20 קילומטר מכיפת כנסיית הקבר הקדוש שבעיר העתיקה.

לאחר כיבוש הארץ ע"י הבריטים התנהל משא ומתן בין ממשלת המנדט לבין מברומאטיס כדי לרכוש ממנו את הזיכיון. גם פנחס רוטנברג היה מעורב בנושא והדברים הגיעו עד לבית הדין בהאג שהותיר בידי מברומאטיס את הזיכיון.

מכיוון שמברומאטיס לא התכוון לממש את הזיכיון הוא מכר אותו לחברה בריטית בשם " בלפור ביטי", וזו נרשמה בא"י ב-1928 תחת השם "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים". באותה שנה, החלה החברה הירושלמית בהקמת תחנת כוח והספקת חשמל לירושלים והסביבה בנפרד מחברת החשמל הארצית של פנחס רוטנברג .

כל שנות פעולתה הייתה החברה הירושלמית בבחינת ה"האחות הקטנה" לעומת חברת החשמל לא"י, שהייתה גדולה וחזקה ממנה. גם מצב התחזוקה וההשקעות בפיתוח היו לקויים בחברה הירושלמית. מצב זה הורע במיוחד לקראת ההכרזה על תכנית החלוקה ב-1947.

בלחץ ממשלת המנדט החלה החברה הירושלמית לנהל דיונים עם חברת החשמל הארצישראלית על האפשרות שירושלים תקבל עזרה בהספקת חשמל מהשפלה. בהתאם למגעים אלה הרחיבה חברת חשמל הארצישראלית את קווי הרשת מזרחית לרמלה בכיוון שער הגיא, אולם קווים אלה נהרסו ברובם עקב הקרבות במלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה היה קצב הפיתוח של ירושלים כבירת ישראל מהיר ביותר. הוקמו בה שכונות חדשות וגם משרדי הממשלה והכנסת הועברו אליה, אולם אספקת החשמל לעיר לא עמדה בקצב הפתוח המואץ והיא נותרה לקויה.

כדי לשפר את אספקת החשמל לעיר חיברה חברת החשמל הארצית את תחנת המשנה בהרטוב, ובאמצעותה את תחנת הכח של מפעל המלט ברמלה לרשת של החברה הירושלמית, בדרך זו החלה חברת החשמל הארצישראלית למכור חשמל לחברה הירושלמית עוד בשנת 1951.
במקביל החל בלונדון משא ומתן בין שתי החברות בדבר רכישת המניות של חברת החשמל הירושלמית.

ב-14 לפברואר 1952 נחתם הסכם בין שתי החברות שלפיו תרכוש חברת החשמל הארצישראלית את מניות חברת החשמל הירושלמית אולם אישור ההסכם התמהמה עד לקיץ 1954. באוקטובר אותה שנה הופעלה החברה הירושלמית כחברה בת.

בשנת 1964 אוחדו שתי החברות איחוד מלא ובעקבות האיחוד הפכה ירושלים למחוז השלישי של החברה הישראלית והצטרפה אל שתי אחיותיה, צפון ודרום.