חברת החשמל לישראל - לוגו
 

מעשה בקטר ששב מן הניכר

סיפורו של קטר מספר 353

בשנת 1927 החלו העבודות להקמת תחנת-הכוח ההידרו-אלקטרית בנהריים. חברת החשמל, בניצוחו הישיר של פנחס רוטנברג, מייסדה ומנהלה הראשון – העמידה לרשות העובדים את הציוד המתקדם ביותר שהיה קיים באותם הימים: מחפרים, מכונות קידוח, טרקטורים ואפילו מערכת פנימית של רכבות -  ששימשו כעזרי עבודה שנעו על מסילת ברזל צרה.
רוטנברג רכש קרוניות וקטרים כדי שיסייעו בפינוי העפר והסלע שנחפר ובהובלת חומרי הבנייה הרבים שהיו דרושים להקמת "המפעל". הרכבת השתלבה בנהריים שנה לאחר התחלת העבודות להקמת תחנת-הכוח ההיסטורית. על-גבי הקטרים נכתב באותיות גדולות, בעברית: ח.ח.א.י (חברת החשמל הארץ-ישראלית),
ובאנגלית: (P.E.C. (PALESTINE ELECTRIC CORPORATION.
מהתיעוד שנמצא בידינו עולה, כי רוטנברג רכש מעודפי הצבא הבריטי 10 קטרים, שהובאו לארץ-ישראל כדי לסייע בבניית תחנת-הכוח בנהריים. קודם לכן שימשו קטרים אלה את מחלקת המלחמה של הצבא הבריטי בחזית המערבית בצרפת, במהלך מלחמת העולם הראשונה. במשך שנים סברנו, כי מקטרים וקרוניות אלה לא שרד דבר.

סיפור הגילוי והחילוץ

(סיפורו של עומרי שלמון, בן קיבוץ גשר, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת):
"בשנת 1992, באחד מטיוליי באזור נהריים, השקפתי לכיוון מזרח, מתצפית "מיכל", אל מעבר לגדר המערכת. מעבר לגבול הבחנתי בגוש מתכת גדול וחלוד בלב שדה קוצים שרוף, בסמוך לחלקו המערבי של אולם בית הטורבינות, שנותר מתחנת-הכוח ההיסטורית בנהריים. במשקפת שהייתה עימי ניתן היה להבחין בגוף ארוך ומספר גלגלים שנראה כמו קטר רכבת... המחשבה הראשונה שעברה במוחי הייתה שאמנם זהו 'הקטר של נהריים', שרבים מנסים לאתרו כבר שנים ארוכות. אבל האם ייתכן הדבר??
חזרתי למקום לאחר מספר ימים עם ידידי אמנון חביב, כדי לצלם את גוש המתכת במצלמתו בעלת העדשה הטלסקופית. לאחר בדיקה קצרה הבנו שאכן זהו הקטר. בהמשך באנו, יפתח כ"ץ – מרכז המשק של קיבוץ גשר ואנוכי לכלל החלטה, שעלינו להוציא את הקטר משטח מפעל החשמל בנהריים, שטח שהיה מפורז באותם ימים והשתרע ממערב לתחנת-הכוח (קו הפסקת האש ישראל - ירדן משנת 1949, חצה את אולם בית הטורבינות, מצודת המים, תעלת המים העליונה ואגם נהריים).
פעלנו במספר ערוצים. במהלך היו שותפים מנהלי רכבת ישראל בזמנו - יעקב שן צור ואהוד הדר ז"ל ומנהל מוזיאון הרכבת, אילן פלקוב. סייעו בידינו חבר הכנסת אלי גולדשמיט ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, שמעון שבס.
פגישה לילית בלשכת שר הביטחון בקריה בתל-אביב היוותה צעד ראשון בפעולת החילוץ. לתמונה הוכנסו נציגי מפקדת ההנדסה בפיקוד המרכז ואלוף הפיקוד.
 
חילוץ הקטר היה נושא רגיש שחייב דממה תקשורתית לטובת תיאום המהלכים עם הירדנים. אישור עקרוני להוצאת הקטר התקבל לאחר מספר שבועות. אחריות הביצוע הועברה ליחידת ציוד כבד של פיקוד מרכז ולחילוץ הקטר הוקצה דחפור D9 כבד ומשוריין, שבדרכו צריך היה לחצות שדה מוקשים שהפריד בינינו לבין הקטר הנכסף.
פרויקט החילוץ יצא לדרך במחצית שנות ה-90, לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן. מרגע קבלת ההחלטה נכנסה לתמונה היחידה לקשרי הציבור והפרסום של חברת החשמל, אשר ליוותה את הפרויקט, עד השבת הקטר לביתו.
הדחפור הכבד הובא לאזור "גשר הישנה", במטרה שזה ינוע על גבי שרשראות לתוך האי "נהריים". בעזרת טכנאי הגדר של החטיבה המרחבית נפרצה הדרך. ה-D9 התקדם באיטיות כשהוא מפוצץ תחת שרשראותיו את מוקשי הנעל. נהג, מפעיל ואיש צוות מחיל ההנדסה, נעו אט אט על-גבי הכלי אל תוך השטח המפורז כשהם מוגנים בתוך תא הנהג המשוריין. עם הגעתם לחלקי הקטר שהיו שקועים בבוץ עמוק, קשרו אותם בשרשראות כבדות לכף הדחפור ויצאו חזרה אל כביש המערכת.
קשה לתאר את גודל ההתרגשות שעטפה את כל המעורבים בפרשה, אחרי חודשים ארוכים, מתישים וחסויים של טיפול. תחושה נפלאה של השלמת סיפור היסטורי, שראשיתו בגוש מתכת חלוד שנראה למרחוק, מעברו האחר של הירדן, רחוק בחזותו מאותו קטר בעל עוצמה שמשך אחריו בכוח רב את אבני החציבה מחפירת תעלות המים בעת הקמת מפעל החשמל בנהריים. באותם רגעים קשה היה להאמין ששרידי הקטר הזה ישובו להקיש בגאון על פסי רכבת שיונחו תחת גלגליו..."
חלקי הקטר שנותרו מפוזרים בשטח למעלה מ-60 שנה וחולצו, הובאו לקיבוץ גשר ולאחר זמן הועברו לסדנת קיבוץ עין-שמר, שם המתינו לשיקום ושיחזור.

כמעט בן 100!!

במשך השנים התברר כי ל'קטר של נהריים' יש היסטוריה שהחלה עוד ב–1917, כשנבנה עבור הצבא האנגלי על-ידי חברת Hunslet  שבעיר Leeds – חברה ידועה באנגליה לבניית רכבות, אשר בנתה קטרים רבים כאלה.
מידתם הצרה של קטרים מסוג זה אפשרה את ניודם ביתר קלות, והתאימה למסילות שרוחבן היה 64 ס"מ בלבד, בעוד רוחב מסילות סטנדרטי הגיע באותם ימים עד 147 ס"מ (לשם השוואה: רוחב מסילת 'רכבת העמק' היה 105 ס"מ). בתנאים אלה, נשאה עימה 'רכבת העמק' את חומרי הבנייה עד לנהריים, שם הם הועברו אל קרוניות חברת החשמל שנגררו על-ידי הקטרים הקטנים על-גבי המסילה הצרה, שנבנתה כאמור במיוחד לצורך זה - אל תוך שטח אתר הבנייה של תחנת-הכוח.
רוב הקרוניות לרכבת, הקרויות "קרוניות משפכים מתהפכות" יוצרו במיוחד עבור חברת החשמל, לצורך בניית התחנה בנהריים, על-ידי "בית חרושת פחטר את הופמן ובניו לברזל ויציקה" בתל-אביב. מספר קרוניות נרכשו מחברת "אורנשטיין וקופל", מקהיר. הקרוניות היו מיועדות לעבודות כבדות, קשורות זו לזו ומסוגלות לשאת עד 3 טון.
מבדיקה מקיפה של הקטר שחולץ עלה, כי מספרו המקורי היה 353 והוא סומן על-ידי חברת החשמל, עם הגעתו לארץ, כ-H7.
'הקטר של נהריים' הוא ככל הידוע היחיד בעולם שנותר לעדות מאותה תקופה.

השיפוץ

(סיפורו של רן חדוותי, בן קיבוץ עין-שמר):
צוות סדנת "שועלי" לשימור ותיקון של מיכון עתיק בקיבוץ עין-שמר, קיבל לידיו את שרידי הקטר. אילן צור, בן קיבוץ עין-כרמל - ניצח על המשימה. שינסנו מותניים לביצוע הפרויקט. בשלב ראשון העברנו את שלד הקטר וחלקים נוספים לסדנאות חברת החשמל בחיפה, כדי לבצע בו ניקוי חול וצבע יסוד ראשוני. מצבו של הקטר היה קשה מאוד. הוא היה חלוד, תפוס בכל גלגליו וציריו. חלקים רבים בו היו שבורים וחלקים אחרים - לא נמצאו כראויים לשיפוץ.
לאחר הניקוי הראשוני ועם תחילת עבודות השימור, תועדו שרידי הקטר על כל חלקיו. היה צורך בפירוק יסודי של כל מערכת ההנעה שהייתה תפוסה בכוח רב ומכוסה חלודה קשה. פורקו בוכנות הקיטור הגדולות, הגלגלים והמיסבים.
 
חלקי הקטר שנמצאו כללו: תא נהג, שני מיכלי צד לאחסון מי הקיטור, גוף הקטר על גלגליו ומיכל פחמי האבן שעוד נותר מלא בחלקו. משרידי הקטר שנמצאו בשטח נעלמו דוד הקיטור והארובה, חלקים שוודאי הוסרו ממנו במהלך עשרות השנים בהן שכב בשטח ללא דורש.
מעדותו של עודד מנהיימר, חבר קיבוץ גשר שהיה מסגר בתחנת-הכוח בנהריים למדנו, שמיכלי הקטרים נותקו מגופם מאחר שהיו עשירים בנחושת, אשר שימשה לייצור תרמילי כדורים במפעלי התעשייה המחתרתיים של "ההגנה", טרם הקמת המדינה.
במהלך עבודות השיקום המורכבות, יוצרו חלקים חדשים במקום אלה שחסרו, על מנת שהקטר יוכל לחדש ימיו כקדם... צוות השימור ניסה להביא את הקטר למצב בו יהיה מסוגל לנוע שוב על פסי הרכבת. רצינו את הקטר לא כפסל דומם אלא כדבר חי, נוסע ונושף...
את מיכל הקיטור הגדול בנינו מחדש. שתלנו מנוע דיזל שמפעיל מערכת שמן הידרוסטאטית; חיברנו את מערכת השמן לצירי הקטר, על מנת להעביר אנרגיה וכוח ממנוע הדיזל לקטר; היתקנו מיכלי שמן ודלק; שיקמנו את מיכל הפחם ומיכלי המים חזרו למקומם. לבסוף, הורכבו תא הנהג ובתוכו אמצעי השליטה וההיגוי של הקטר.
בסיכומו של מבצע הייתה זו עבורנו חגיגה של יצירה. משימה של החזרת חיים לקטר שהפך לסמל, לקטר שהיה חלק ממלאכת היצירה של חשמל בכוח המים, בנהריים."

הקטר מתגלגל על הפסים וסוגר מעגל

הקטר מנהריים מהווה חוליה בשרשרת של עשייה יוצאת דופן, המאפיינת את דרכה של חברת החשמל מאז הקמתה בשנת 1923. דבר לא עמד בדרכו של פנחס רוטנברג להגשמת חלומו "לחשמל את ארץ-ישראל". מתוך הכרה ואמונה בצדקת הדרך ובנחיצות העשייה - דחף וקידם כל מהלך שהיה בו כדי להועיל לפרויקטים שהגה לטובתם של ארץ-ישראל ותושביה. אפילו קטרים להקלת המלאכה רכש והעלה לארץ.
כבר בימים שקדמו להקמתה של מדינת ישראל, הבין רוטנברג שמשק החשמל צריך להיות שם תמיד לפני כולם, לסלול את הדרך. השנים שחלפו לא הקהו את עוצמת תרומתו לבניין הארץ.
שיקום הקטר מנהריים והחזרתו הוא סגירת מעגל. תשלום חוב של כבוד לראשוני עובדי החברה ולבוני הארץ.
כאן, בחצר "גשר הישנה", מתעד מיצג "חוויית נהריים" ומספר פרק בתולדות חברת החשמל. לכאן הוחזר גם הקטר של נהריים, כחלק במערך הנחלת המורשת עליו שוקדת חברת החשמל בכל מקום ואתר המשמשים סמל לימים שהיו, לזכותם של הדורות ההם ולטובת הדורות שיבואו...
 

פרקים נוספים אודות נהריים:

 

 

תגיות: קטרנהרייםקהילה