חברת החשמל לישראל - לוגו
 

תחנות-כוח טורבינות גז

 
החשמל הוא "סם החיים" בעולם המודרני, קשה לנו לתאר את חיינו בלעדיו. עבור רובנו הוא פשוט היה שם מאז ומעולם ומה שהיה לפניו – כאילו לא היה קיים..
 
כך הכל התחיל......
חברת החשמל, שנולדה בעיר "הקטנה" תל-אביב, במרץ 1923, עשתה מאז הקמתה כברת דרך משמעותית בכל קנה מידה ובנתה בארץ ישראל משק חשמל מבוסס ואיתן.
 
תחנת-הכוח הראשונה אותה הקים פנחס רוטנברג הייתה תחנה מסוג דיזל-גנראטור. כושר הייצור שלה היה כ- 300 קילוואט. באותן שנים צמח מספר לקוחות החברה באיטיות רבה וכשנה לאחר הקמתה, בסוף שנת 1924, הגיע מספר לקוחותיה לכ-2,000 בלבד.
כיום, בשנת 2011, כשמאחוריה 88 שנים של בניית משק החשמל בישראל, מעניקה חברת החשמל שירות ללמעלה מ-2.4 מליון בתי אב וכושר הייצור שלה עומד על כ- 12,750 מגוואט, פי למעלה מ- 42 אלף (!!) בהשוואה לכושר הייצור שעמד לרשותה בראשית הדרך. לקצב הצמיחה של משק החשמל בישראל אין אח ורע בעולם המערבי. הקמתה של מדינת ישראל, גלי העלייה והשיפור התמידי והמתמשך באיכות החיים בארץ, יצרו שיעורי גידול וצמיחה שחייבו את חברת החשמל לתת מענה מהיר לצרכים ההולכים וגדלים ללא הרף. התשתית החשמלית הייתה תנאי הכרחי בכל שלבי הפיתוח של המשק: היא זו אשר קיבלה את פניהם של המתיישבים החדשים, התעשיות והמפעלים, השכונות והערים שהלכו וקמו בכל רחבי הארץ. היא תמיד הייתה שם רגע אחד לפני כולם...
 
על רקע ההתפתחות המהירה שלו, צריך לזכור שמשק החשמל בישראל שונה במאפייניו ממשקי חשמל אחרים ברחבי העולם. זהו משק שנאלץ לתפקד בתנאים של "אי חשמלי" כשהוא אינו מחובר למערכות החשמל במדינות השכנות. זהו משק שנאלץ להתמודד עם גידול מהיר בביקוש לחשמל, בהיקפים המצריכים הקמתה של יחידת ייצור גדולה וחדשה כמעט מידי שנה. זהו משק שבו הכפילו עצמם שיאי הביקוש לחשמל תוך תקופה קצרה, וכפועל יוצא – הצטמצמה בו מאוד עתודת הייצור המותקנת והזמינה (הרזרבה החשמלית). זהו משק שרשת החשמל שלו נפרשה במדינה קטנה יחסית, שמותניה צרות באופן המקשה על יצירת מעגלי גיבוי לקווי ההולכה הראשיים שבו ובכך -  יש סכנה לשרידותו ואיתנותו. זהו משק חשמל שלא עומדים לרשותו מקורות אנרגיה טבעיים וכל חומרי הגלם שלו מיובאים מחוץ לגבולות המדינה. זהו משק חשמל שלמרות כל מגבלותיו – מצליח להציב את עצמו בחזית הטכנולוגית המוכרת כיום בעולם בתחום זה.
 
מדיזל-גנראטור עד למחזור משולב...
סקירת הטכנולוגיות הקיימות כיום במשק החשמל בישראל, מצביעה על תהליך התפתחותו וצמיחתו. בראשית היו בו תחנות-כוח מסוג דיזל-גנראטור אשר היו מאופיינות ביחידות ייצור קטנות
במונחים המוכרים לנו היום. בשנת 1932 הופעלה בנהריים תחנת-כוח הידרו-אלקטרית, בה ייצרו חשמל בכוח המים – בדיעבד, הייתה זו תחנת-כוח ראשונה ויחידה מסוגה. בשנת 1935 הוקמה בארץ ישראל תחנת-הכוח הקיטורית הראשונה - חיפה א' שמה. תחנה זו שימשה כאבן דרך ראשונה בנתיב פיתוח המשק והתאמתו לקצב התקדמות הטכנולוגיות החדשות בתחום זה בעולם המערבי. בתחילת הדרך הוקמו תחנות-הכוח לאורך חופי הארץ, משום שטכנולוגיית הייצור הקיטורית חייבה סמיכות למאגרי מים אדירים שתפקידם לקרר את יחידות הייצור. יחידות אלה התבססו על מזוט כחומר גלם לייצור חשמל ואילו מאוחר יותר, החל משנות ה-80, כבר הוקמו תחנות-כוח שהתבססו על פחם.
 
בחלוף השנים נכנסו למערכת יחידות ייצור מסוג טורבינות גז – אשר בזכות טכנולוגיית הקירור שלהן ניתן למקמן רחוק מחוף הים. כיום מתבסס משק החשמל בישראל על 2 קווים ראשיים, לאורכם נפרסות תחנות-הכוח בישראל: קו החוף של יחידות הייצור הקיטוריות, ולצידו - הקו הפנים-ארצי המבוסס על טורבינות גז ויחידות במחזור משולב.
 
התחנות הקיטוריות מופעלות כיום בעיקר באמצעות פחם או גז טבעי ורק מיעוטן מייצרות עדיין חשמל באמצעות מזוט. בשניים מאתרי החוף כבר מייצרים חשמל באמצעות גז טבעי: אתר "אשכול" באשדוד ואתר "רדינג" בתל אביב. התחנות הפנים-ארציות מסוג טורבינות גז מופעלות באמצעות גז טבעי, ונמצאות בסופו של תהליך הסבה לייצור חשמל באמצעות גז טבעי. בחלק גדול מהאתרים כבר מופעל מערך של מחזור משולב, שהוא כיום המילה האחרונה בטכנולוגיות ייצור החשמל בעולם המערבי.
 
נותנים גז...
מערך טורבינות הגז הוקם בראשיתו כדי לספק גיבוי למערכות הראשיות בתחנות-הכוח הקיטוריות וכעתודה לזמן ביקושי שיא. יתרונו המובהק של מערך זה הינו, כאמור, טכנולוגיית הקירור שבו, המבוססת על קירור באוויר, מאפשרת הקמתו שלא בסמוך לחוף הים. עם הזמן, הלך המערך הזה והתרחב, עד כדי הפיכתו למרכיב מרכזי במערך ייצור החשמל בישראל.
למערך טורבינות הגז יתרונות נוספים הנוגעים לתחום איכות הסביבה, שהפך למרכיב משמעותי בסדר יומה של חברת החשמל. בעצם הכנסתן של טורבינות אלה למערך ייצור החשמל, מוכיחה החברה, הלכה למעשה, את מדיניותה לאמץ טכנולוגיות חדישות בתחום הייצור, ההולכה, ההשנאה והחלוקה, ולפעול לשיפור האמצעים הקיימים בידיה לכל אורך שרשרת החשמל.
 
הקמתו של אתר טורבינות גז מתאפשרת על שטח קרקע קטן בהרבה מזה הנחוץ להקמת תחנת-כוח קיטורית. שטחה של תחנת-כוח מסוג זה הינו כשישית בלבד מהשטח הנדרש לאכלוסה של תחנת-כוח פחמית. בנוסף, מתקניה של תחנת-כוח טורבינת גז קטנים יותר, גבוהים פחות, ומקלים על השתלבותה בסביבה ובנוף בתוכם הוקמה.  
 
גז טבעי:
בראשית שנת 2004  נכנסה מדינת ישראל לעידן חדש: עידן ייצור חשמל באמצעות גז טבעי. מבחינתה של חברת החשמל היה זה מהלך אסטרטגי מהמעלה הראשונה, אשר חסך למשק הישראלי כמיליון דולר ליום. במקביל, החברה מסיימת להכשיר את מערך טורבינות הגז התעשייתיות שלה לשריפת גז טבעי, שהוא אחד משני הדלקים באמצעותן יכולות טורבינות אלה לפעול. עד כניסת הגז הטבעי למשק החשמל בישראל הופעלו טורבינות הגז באמצעות סולר אולם הפעלתן בגז טבעי הוא למעשה ייעודן המקורי בהתחשב בעובדה כי הגז הטבעי הוא דלק "ירוק", נקי וידידותי לסביבה. תרומתו של הגז הטבעי חשובה גם מבחינת גיוון מקורות האנרגיה עליהם מסתמכת מדינת ישראל, כדי להבטיח מקורות יציבים שלא יושפעו משינויים גיאופוליטיים במזרח התיכון. הדבר נכון במיוחד לאור תגליות הגז הטבעי, שהתגלו לאחרונה במי ים התיכון הכלכליים של מדינת ישראל.
עם הכנסתו של הגז הטבעי למשק החשמל, ישמשו שני סוגי דלק ראשיים לייצור חשמל במדינת ישראל: עד סוף העשור, יהווה הגז הטבעי 47% ויותר מכושר הייצור המותקן של חברת החשמל ואילו הפחם, שאף לו תפקיד חיוני ביותר במערך ייצור החשמל -  יהווה כ-38% מכושר הייצור המותקן. נתח של כ-4% יהיה שמור עדיין לסולר (בטורבינות הגז הסילוניות) ואילו השימוש במזוט יהיה מזערי.
 
יתרונותיו הסביבתיים של הגז הטבעי הם רבים וחשובים. שילובו במערך ייצור החשמל תורם להפחתת זיהום האוויר כתוצאה מהפחתת פליטות מזהמים מתחנות-הכוח. הגז הטבעי כמעט ואינו מכיל חומרים מזהמים ותהליכי שריפתו נקיים ומושלמים יותר. בנוסף ליתרונות הללו, הגז הטבעי זול וחסכוני יותר מאשר דלקים נוזליים אחרים כדוגמת המזוט והסולר.
 
במקביל להכשרת מערך טורבינות הגז לשימוש בגז טבעי, השלימה חברת החשמל את הסבתן של יחידות הייצור הקיטוריות המזוטיות לקראת הפעלתן באמצעות גז טבעי. בד בבד, ממשיכה חברת החשמל לפתח את מערך המחזור המשולב (מחז"מ), שעיקר תרומתו הינו בהגדלת כושר הייצור ביחידות מסוג טורבינות גז, מבלי לשרוף דלקים נוספים ומבלי להוסיף פליטת מזהמים לאוויר.  
 
טורבינות הגז:
טורבינות הגז נחלקות ל-3 סוגים: טורבינות גז סילוניות, תעשייתיות ומחזור משולב. טורבינות הגז מופעלות ישירות באמצעות גזי שריפת הדלק והאוויר שנוצרו בתהליך הבערה, בניגוד לטורבינות קיטור בהן הקיטור (הנוצר מחימום מים בדוד) הוא זה שמניע את הטורבינה. הטכנולוגיה שלהן אינה מצריכה קירור של מערכות הייצור באמצעות מי-ים, ולכן ניתן להקימן גם במקומות המרוחקים מחוף הים. בתחנות הללו אין צורך בארובות גבוהות ומשום כך הקמתן אינה יוצרת מפגעים נופיים בולטים. 
 
עלות הקמתן של טורבינות הגז נמוכה, ומשך הקמתן קצר ומגיע לכדי מחצית הזמן הדרוש להקמת תחנת-כוח פחמית. בהתחשב בהיקף שעות הפעלתן, תפעולן חסכוני ודורש מעט כוח אדם. זמן הנעתן הקצר (יחסית לתחנות-הכוח הקיטוריות, הגדולות) מאפשר את השימוש בהן כמענה לשינויים בלתי צפויים, מצבי חירום ושיאי ביקוש המתעוררים במערכת הייצור.
 
יתרונן הנוסף של טורבינות הגז טמון בעובדה כי הן ניתנות להפעלה מרחוק, גם כשאין באתר צוותי עבודה קבועים.
 
טורבינות גז סילוניות:
טורבינה זו אלה מורכבת ממנוע סילון תעופתי המונע בסולר, אשר חובר לגנרטור לצורך ייצור אנרגיה חשמלית. עלויות הייצור של יחידות אלו גבוהות במיוחד  בשל עלותו הגבוהה של הסולר והשימוש בהן נעשה במצבי דחק ובשיאי ביקוש בלבד.
 
זמן התנעה: מהיר מאוד.
הספקים: 50-10 מגוואט.
נצילות הדלק (תרמודינמי): 30-25%.
 
טורבינת גז תעשייתית:
מופעלת באמצעות מנועי סילון תעשייתיים, המונעים בסולר עם אפשרות להסבה לעבודה בגז טבעי.
 
זמן התנעה: מהיר
הספקים: 260-35 מגוואט
נצילות הדלק (תרמודינמי): 38-32%
 
יחידות במחזור משולב (מחז"מ):
בשנים האחרונות התקדמה טכנולוגית טורבינות הגז לייצור חשמל. חברת החשמל הפכה חלק מתחנות טורבינות הגז הקיימות לתחנות-כוח מסוג "מחזור משולב" (מחז"מ), שהן "המילה אחרונה" בתחום שיפור נצילות תהליך הייצור וכל היחידות החדשות הנרכשות והמוקמות הן בטכנולוגיה זו.
 
המחז"מ הוא שילוב של טורבינות גז תעשייתיות וטורבינת קיטור. בטכנולוגיית המחזור המשולב מנצלים את החום השיורי הנפלט מטורבינות הגז ומשתמשים בו לצורך יצור קיטור, באמצעותו מפעילים טורבינה נוספת, ללא צורך בתוספת דלק. כך, במקום שהגזים יפלטו לאוויר, מנצלים את היותם חמים לשימוש נוסף. במחזור הראשון הדלק והאוויר נשרפים ומגיעים לטורבינה בטמפרטורה של 1,350 מעלות צלזיוס. גזי הפליטה החמים מפעילים את טורבינת הגז ויוצאים ממנה בטמפרטורה של כ- 600 מעלות צלזיוס. במחזור השני מנוצל החום השיורי של הגזים שנפלטים לצורך חימום מים ליצירת קיטור, המפעיל טורבינה נוספת. פעולה זו תורמת הן לחסכון רב בניצול הדלק והן לשמירה על איכות הסביבה, משום שכושר הייצור גדל (נצילות הדלק בתחנות-כוח אלה מגיעה לשיעור של 56%) מבלי שגדלה פליטת המזהמים לאוויר (ובעיקר פוחתת פליטתם של גזי החממה).
שילוב הגז הטבעי ומערכות המחזור המשולב במערכת ייצור החשמל מקדים את חברת החשמל ואת מדינת ישראל צעד נוסף בדרך לכינונו של משק חשמל מגוון ויעיל יותר, חסכוני וידידותי יותר לסביבה.
 
זמן התנעה: בינוני-ארוך
הספקים: 400-350 מגוואט
נצילות הדלק (תרמודינמי):55%-48%
 
 
תחנות טורבינת גז במחזור משולב הוקמו כבר באתר "אשכול" שבאשדוד, באלון תבור, ברמת חובב, ב"חגית", ובגזר. כעת מוקמת יחידת מחזור משולב ב"צפית". טורבינות הגז המצויות באתר "אשכול" שבאשדוד, בגזר, בחגית, בצפית וברמת חובב, הן היחידות המייצרות חשמל באמצעות גז טבעי. שאר תחנות-הכוח מסוג טורבינת גז שורפות סולר בלבד, אולם גם הן צפויות לעבור לשריפת גז טבעי כבר בעתיד הקרוב.
חשוב לציין כי גם בהפעלתן של טורבינות הגז בסולר (דלק נוזלי שעדיין נחשב כנקי יחסית), רמת הפליטות מהן נמוכה וננקטים כל אמצעי הזהירות וההגנה כדי שהסולר המוזרם אליהן לא ידלוף לקרקע ולא יפגע  במי התהום . העברתן של תחנות-כוח מסוג טורבינת גז לעבודה באמצעות גז טבעי נעשית בהשקעה קטנה יחסית ותורמת להשגת חיסכון כלכלי משמעותי, שכן הסולר הינו דלק יקר ביותר. עד סוף שנת 2011 (כאשר יגיע צינור הגז לחיפה) תושלם הקמתן של  יחידות מחזור משולב נוספות באתר תחנות-הכוח "חיפה".  יחידות אלה, אשר תופעלנה באמצעות גז טבעי, תגדלנה את כושר הייצור של חברת החשמל בכ-750 מגוואט, וההשקעה הכוללת בהקמתן תסתכם בכ-2 מיליארד דולר. עד שנת 2013 צפויים להיבנות גם אתרי ייצור חשמל של יצרנים פרטיים, אשר אמורים להפיק חשמל בהיקף של כ-3,100 מגוואט.
 
 
מערך ייצור החשמל בישראל:
ייצור החשמל בשנת 2010 לפי סוגי דלקים:
פחם כ-61%, מזוט כ-0.9%, גז טבעי כ-36.6%, וסולר כ- 1.5% (נתוני דצמבר 2010).
 
חמישה אתרים קיטוריים-חופיים המוסקים בפחם, מזוט וגז טבעי:
אתרים "אורות רבין" בחדרה ו"רוטנברג" באשקלון – תחנות המוסקות בפחם.
אתר תחנות הכוח בחיפה – המופעל במזוט.
אתרים "רדינג" בתל-אביב ו"אשכול" באשדוד תחנות המופעלות בגז טבעי.
 
בנוסף לאתרים החופיים פועל מערך פנים ארצי, המושתת על טורבינות גז סילוניות, תעשייתיות ומחזור משולב, חלקן מוסקות בגז טבעי וחלקן עדיין מוסקות בסולר ובעתיד תעבורנה לשריפת גז טבעי:
 
טורבינות גז סילוניות : "כנרות",  "חיפה", "קיסריה", "אורות  רבין" בחדרה, "רעננה", "אשכול",  "איתן", "רוטנברג" באשקלון,  "הרטוב", ו"אילת".
 
טורבינות גז תעשייתיות: "אלון תבור", "חיפה", "גזר"*, "צפית", "עטרות", "רמת חובב"*, "אשכול"  ו"אילת".
  
תחנות-כוח במחזור משולב: "חגית"* ו"אלון תבור" בצפון הארץ ו"רמת חובב"*, "גזר"*, "צפית"*,  ו"אשכול" בדרומה*.
 
* טורבינות גז שמופעלות בגז טבעי. 
 
  
 
ועוד כמה מילים על איכות הסביבה:
הקידמה הטכנולוגית אמנם תורמת לשיפור איכות חיינו בעולם המודרני, אולם גובה מחיר המחייב וויתור מסוים בתחום איכות הסביבה. כדי לאפשר דו-קיום בין מפעל תשתית חיוני וגדול, המהווה בסיס למשק הישראלי, לבין הסביבה והקהילה בה הוא פועל, מקפידה חברת החשמל לנקוט בשורה של צעדים שמטרתם צמצום הפגיעה במידת האפשר.
 
היחידות בתחנות טורבינות הגז למיניהן פועלות ומונעות בהתאם למגבלות מחמירות המוכתבות על-ידי חוקים ותקנות בתחום איכות הסביבה. האתרים מותאמים לדרישות עדכניות של רעש מרבי, איסוף וטיפול בשפכים תעשייתיים וכמובן הגבלות בפליטות מזהמים לאוויר.
עיקרי המאפיינים והצעדים שננקטו באתרי טורבינות הגז הפרוסים בפנים הארץ:
  • בניית קירות אקוסטיים למניעת הרעש והגבלתו לתחומי האתר עצמו. במהלך השנה מתבצעות בדיקות רעש תקופתיות כדי להבטיח שאין חריגות או החמרה ברמת הדציבלים. כל מתקן  חדש המותקן בתחנות – נבדק ביסודיות.
  • איטום והגנה על מכלי הדלק ובקרת דליפות למניעת ספיגת דלקים בקרקע ופגיעה במערכת המים המתוקים.
  • איטום והגנה על קווי הספקת הדלק והפעלת אמצעי בקרה למדידת ההפרשים בין ספיקה מוזרמת מאתר המילוי לבין הכמות המגיעה לאתר היעד, כדי לוודא שדלק אינו דולף במקום כלשהו לאורך הדרך ומזהם את הסביבה.
  • הפחתת זיהום האוויר על-ידי שימוש בטכנולוגיות חדישות ומערכות מיוחדות המותקנות בטורבינות הגז והמווסתות את טמפרטורת הבעירה של הדלק (קירור יבש/קירור רטוב) במטרה להקטין את פליטת תחמוצות החנקן בתהליכי שריפת הדלקים.
  • קביעת גובה מינימאלי של 70 מטר לארובות, כדי להבטיח פיזור מיטבי של הפליטות מהתחנה.
  • הקמת מערך תחנות ניטור מקוונות של המשרד לאיכות הסביבה סביב אתרי הייצור, כדי לפקח על רמת הפליטות ולבצע בדיקות עמידה בתקני פליטות הגזים מארובות התחנות. בדיקות הניטור מתבצעות באופן תדיר ורציף. בצד המערך הזה קיים גם מערך ניטור של חברת החשמל, המבצע ניטורים רציפים מתוך ארובות האתרים כדי להבטיח עמידה בתקנים. הנתונים נרשמים ומועברים למשרד לאיכות הסביבה.
  • קירור יחידות הייצור באמצעות מי קולחין.
  • הקמת בריכות אתריות אליהן ניתן לנקז נוזלים מזהמים במידה ותתרחש תקלה שתוביל לדליפות.
  • שימוש במים שסיימו את תפקידם בקירור הקיטור ובתהליך הבערה (תמלחת) להשקיית הצמחייה שסביב האתר (לאחר שזו הותאמה מראש לסוג המים).
 
חברת החשמל אינה שוקטת על השמרים. מערך התכנון שלה חושב שנים קדימה, כדי להכשיר את הקרקע ולהבטיח מענה לרמות הביקוש הצפויות בשנים הבאות. החברה מפתחת את משק החשמל על בסיס תחזיות המתעדכנות באופן שוטף, ופועלת כדי לייעל את מערך הייצור ולהגביר את רמת הנצילות שבו. זו האסטרטגיה שמתוכה מוקם מערך טורבינות הגז והמחזור המשולב – כקו פנים ארצי המשמש בסיס מרכזי במשק החשמל בישראל.
 
כושר הייצור של תחנות-כוח טורבינות גז הינו 6,157 מגוואט, לפי החלוקה הבאה:
 
סוג טורבינת הגז
כושר ייצור
טורבינות גז סילוניות
504 מגוואט
טורבינות גז תעשייתיות
2,805 מגוואט
טורבינות גז מחזור משולב
2,848 מגוואט
 
 
הנתונים נכונים לדצמבר 2010
 
 
הידעת ש:
אתר טורבינות הגז "אלון תבור" ממוקם בפארק תעשייה שעל שמו הוא נקרא, בעמק יזרעאל.
אתר טורבינות הגז "אלון תבור" כולל שתי יחידות ייצור מסוג טורבינות גז בהספק של 110 מגוואט כל אחת,
שהוכנסו לפעולה בשנים 1991-1992 וכן יחידה אחת מסוג מחזור משולב (מחז"מ) שהשלב הראשון שלה,
בהספק של 240 מגוואט, הוכנס לפעולה בשנת 2004 ואילו תוספת קיטורית בהספק של 133 מגוואט
הוכנסה לפעולה בשנת 2008. האתר מספק כיום כ-600 מגוואט.
למרות מיקומו של האתר במרחק מריכוז אוכלוסייה, התקינה בו חברת החשמל טכנולוגיות מתקדמות
להפחתת רעשים, כדי שיחידות הייצור שבו יעמדו בתקנים הנדרשים להפעלה הן בשעות היום והן בשעות
הלילה. מתקני האתר צופו בבידוד אקוסטי וחומשו בציוד ייחודי שנרכש במיוחד לטובת הקטנת רעשים.
לא רק מפגעי רעש עמדו על סדר יומם של מקימי האתר. התחנה ממוקמת באזור טרשי וחרף הקשיים
הנובעים מהתנאים הטופוגרפיים הללו, דאגה חברת החשמל, בהנחייתם הצמודה של אדריכלי נוף,
לשיקום נופי וחזותי של השטח כבר מהשלבים הראשונים להקמתה של התחנה:
סביב גדרות התחנה בוצעו קירוי דקורטיבי וגינון מעוצב ויחידת הייצור האחרונה שהוקמה באתר,
נחפרה כולה בתוך ההר, כדי למזער במידת האפשר את הפגיעה בנוף.
בנוסף, יחידות הייצור שבאתר עברו הסבות טכנולוגיות להפחתת פליטות מזהמים ובארובות הותקנו
מערכות ניטור מזהמים לטובת מעקב ובקרה רציפים של הפליטות מהתחנה.
יחידת הייצור החדשה שבאתר, מסוג טורבינת גז במחזור משולב, מקוררת באמצעות שיטת קירור חדשנית הנעזרת במגדלי קירור מבוססי מים, בשונה משיטת הקירור הנפוצה, המבוססת על
אוויר. המים המשמשים לצורך כך הם מי קולחין בעבורם הוקם במימונה של חברת החשמל, מפעל לאיסוף וטיהור מי קולחין של ערי העמק אשר מסביב לתחנה. שימוש שכזה במי קולחין, לצורך קירור מתקני תעשייה, הינו פרויקט ראשון מסוגו בארץ ובאמצעותו יושלם תהליך מחזור נוסף בשפכים תעשייתיים של האתר לטובת הגנת הסביבה. פרויקט תאום נבנה גם באתר טורבינות הגז "גזר". כל שאר שפכי האתר, על סוגיהם השונים, מפונים בצורה מבוקרת לאתרי פסולת מתאימים.
לאורך 2011 מתוכנן אתר טורבינות הגז "אלון תבור" לעבור לשריפת גז טבעי, כחלק מהמהלך האסטרטגי להפיכת הגז הטבעי לאחד משני סוגי הדלק העיקריים לייצור חשמל בישראל.
 
 
הידעת ש:
מאחר שתחנת "חגית" ממוקמת במקום בולט על עורק תחבורה ראשי, המחבר בין צפון הארץ למרכזה, ננקטו באתר מירב הפעולות בכדי למזער את הפגיעה הסביבתית והנופית שנגרמה בעקבות הקמת האתר.
הפעולות כללו הנמכת פני הקרקע (חפירה לעומק של 25 מ') והוצאת מאות טונות של עפר כדי שהתחנה וארובותיה לא יבלטו בקו הנוף; הקמת סוללת עפר סביב התחנה ושחזור הצמחייה
הטבעית של האזור לצורך הצנעתה; העתקת עצי זית שהיו בשטח למיקום אחר ומתאים ונטיעתם מחדש בגבעה שנשקפת מהכביש, מדרום לאתר.
כמו כן, הותקנו באתר טכנולוגיות חדישות הכוללות מערכת ניקוזים משולשת לאיסוף שפכים וטיפול במים; מערכות לצמצום הרעש ולצמצום התאורה.
 
לקראת תחילת העבודות באתר, נערך במקום סקר ארכיאולוגי מקיף, על רקע ידיעות כי בשטח מצויים שרידים ארכיאולוגיים מהתקופות המקראית והצלבנית. במהלך הסקר נחפרו האזורים שנחשבו כרגישים, בליווי צמוד של מפקח רשות העתיקות. כל ממצא שאותר נבדק ביסודיות, ונתקבלה החלטה מה טיבו וכיצד יש לטפל בו.
נחל חגית שהתוואי המקורי שלו עבר בשטח האתר הצריך הסדרת ניקוז כך שתוואי זרימתו ישמר. לפיכך, נחפרה תחת האתר תעלה ובה צינור בקוטר 2 מטרים ומי נחל חגית זורמים בו באין מפריע. פקח של רשות שמורות הטבע לוקח דגימות מנקודות שונות ממי הנחל כדי להבטיח ולוודא כי אלו נשארו נקיים ולא התערבבו בהם מי שפכים תעשייתיים ובכלל.